עיתון ישראלי לגברים ולנשים שאוהבות אותם Gavriel.info    

גבריאל

הרוזנבלומס מצפון קרוליינה

מאת אורי קציר

מה היה קורה אם כמו בשארלוט גם בישראל היו קוראים לקבוצות ספורט על שם בעליהן? האם היינו מקבלים אז את הפתח תקווה לוזונס או את התל אביב גפניס?

עם יצירתי, האמריקאים. מקדמת דנא נהוג שם שלכל קבוצת ספורט המכבדת את עצמה מודבק גם כינוי ייצוגי כלשהו. לא מספיק שלקבוצה יקראו, למשל, ניו אינגלנד. היא צריכה להיות ניו אינגלנד פטריוטס.

המסורת של הדבקת שמות לצקבוצות ספורט משתדלת, בדרך כלל, שלא לסטות מהקו המחייב זיהוי של הקבוצה עם המאפיינים המוכרים של העיר או המדינה אותה היא מייצגת. יש לכך יוצאים מן הכלל, כמו הניו יורק ג'איינטס (מישהו זוכר ענקים בניו יורק?) או הדטרויט טייגרס (המממ...נמרים במישיגן אפשר אולי לראות בגן חיות, אבל ודאי שאינם מסמלים את המדינה הזו). אבל באופן כללי, ניתן לראות את הקונטקסט המחבר בין העיר לבין הסמל שאותו הקבוצה נוטלת לעצמה כשם.

בליגת ה-NBA הדבר בולט במיוחד. בוסטון נטלה את הכינוי סלטיקס משום שמייסדי המועדון, כמו גם רבים מתושבי העיר אז, היו ממוצא אירי, כלומר קלטים. פילדלפיה, עיר לגבי אמריקנים רבים משמעותה היא בראש ובראשונה היסטורית, קראה לעצמה 76', משום שבשנת 1776 הכריזו בה האבות המייסדים של ארצות הברית על עצמאות המושבות. סן אנטוניו, שמהווה את אחת מנקודות הציון של תולדות הספר המערבי (שם נמצאת מצודת האלאמו, הגירסה האמריקנית המשולבת למיתוסים של מצדה, תל חי ושיירת הל"ה), הלכה על ספרס (דורבנות). יוסטון, שלידה מצוי בסיס חיל האוויר הגדול המשמש כאתר השיגור המרכזי של נאס"א, אימצה את השם רוקטס. ניו אורלינס, מולדת הדיקסילנד, קראה לעצמה ג'אז (הקבוצה עברה מאז ליוטה). קנזס סיטי, שגם בה הייתה סצינת ג'אז, קראה לעצמה קינגס, על שם מלכי הג'אז (ומאז כבר העבירה את הזיכיון לסקרמנטו). דנוור החליטה להתכנות נאגטס, לזכר הבהלה לזהב שהתרחשה בקולורדו במאה ה-19. מיניאפוליס, העיר הגדולה במדינה - מינסוטה - שבה למעלה מאלף אגמים, קראה לעצמה לייקרס (ומאז כבר הספיקה לעבור ללוס אנג'לס). הקליפרס, הממוקמים כיום גם הם בלוס אנג'לס, החלו את דרכם המקצוענית בסן דייגו, ושם נקראו על שם המפרשיות שנהגו לשייט ליד חופי העיר הזו בעבר. סיאטל, שבה יושבות חברות התעופה הגדולות, בחרה בשם "סופרסוניקס" (על-קוליים). דטרויט, עיר המכוניות הפכה לפיסטונס (בוכנות). פיניקס המדברית החליטה להתקרא סאנס. גם מיאמי החמימה הלכה על כיוון דומה ובחרה בשם היט.

התוספת האחרונה לליגה הזו היא השארלוט בובקאטס. העיר שארלוט ממוקמת בצפון קרוליינה. מסורתית, נחשבת מדינה זו, יחד עם אינדיאנה ועוד כמה אחרות, למדינה מטורפת כדורסל. זה קצת יוצא דופן, משום שבהווייה האמריקאית לפובול ולבייסבול יש מעמד עדיף. אוניברסיטת צפון קרוליינה נחשבת כבית גידול לכדורסלנים מצטיינים. על קצה המזלג ניתן למצנות ביניהם את ג'יימס וורת'י, סם פרקינס, וינס קארטר, ראשיד ואלאס, ג'רי סטאקהאוז, אנטואן ג'יימסון, וולטר דייוויס, בובי ג'ונס וגם אחד, קרח במיוחד, העונה לשם מייקל ג'ורדן. נוסף על כך הוציאה המכללה הזו (שבין הסטייט יוניברסיטיז יש לה גם מוניטין אקדמיים) מאמנים מצטיינים כמו לארי בראון וג'ורג' קארל. בראשית שנות התשעים הוקמה במקום קבוצת השארלוט הורנטס, שאף הגיעה מספר פעמים לפלייאוף ונחשבה לצוות יציב למדי. אבל הקשיים הכלכליים וגם סכסוך מתוקשר עם העירייה שסבב סביב בניית איצטדיון חדש הביא להחלטת הבלעים למכור את העסק. הקבוצה נמכרה לאנשי עסקים מניו אורלינס, שהשיבו בכך עטרה ליושנה ולראשונה מאז ראשית שנות השמונים דאגו לכך שתהיה קבוצת כדורסל בעיר הקריאולים.

בוב ג'ונסון (מימין) משיק קבוצה ומנופף בידיו לקהל הנלהב. משמאל - קומישנר הליגה, דייוויד סטרן

ואז בא בוב ג'ונסון והחליט שהוא רוצה להרים קבוצת כדורסל בשארלוט. ג'ונסון הוא איש עסקים מצליח בזכות עצמו, אבל גם צבעו הכהה משחק כאן תפקיד. בעונה הבאה יהיה בוב ג'ונסון הבעלים היחיד של קבוצת NBA (ויהיו שלושים כאלה) שהוא שחור. הדיספרופורציה בולטת למדי כשמשווים בין הייצוג השחור בין בעלי הקבוצות לבין, למשל, מספר השחקנים השחורים המשפיעים על המשחק, ואפילו למספר המאמנים. ג'ונסון הוכיח שהוא מסוגל למכור מספיק מנויים לקהל המקומי, שהוא מוכן להקים את התשתית האנושית והחומרית ושהוא איש שיווק ראוי לשמו, מהזן שהקומישנר של הליגה, דיוויד סטרן, מעריך במיוחד.

אני מדלג בכוונה על הקטע של כל הווג'ראס שכרוך בהקמת עסק כזה, שמטבע הדברים עלויותיו מטפסות לעשרות מיליוני דולרים, ועובר ישירות לבחירת השם. במקור, כאמור, שארלוט התקראה הורנטס (צרעות), ועל מנת להגביר את הזיהוי עם המעופפים העוקצניים הללו בחרה קבוצת הנשים המקומית בשם שארלוט סטינג (עוקץ). אבל ההורנטס, כאמור, כבר עברו לניו אורלינס, ומכל מקום בוב ג'ונסון רצה שם אחר, מקורי, למותג החדש שלו.

ג'ונסון החליט על הבובקאטס. בובקאט הוא סוג של חתול בר, בדומה ללינקס. אני לא מכיר כל כך את הזואולוגיה של צפון קרוליינה, אבל אני מניח שיש יותר סיכוי שיש שם חתולים כאלה מאשר נמרים בדטרויט או אריות באטלנטה. אבל האמת היא שג'ונסון רצה את הבובקאטס כדי ששמו הפרטי ישמש לפחות כחלק משמה של הקבוצה. אגו לא קטן יש לו, לחבר ג'ונסון.

הצעד הזה הוא קצת יוצא דופן, בעיקר בעידן הנוכחי שבו, כאמור, מנסות הקבוצות לשוות לעצמן מראית עין של נציגות של עיר שלמה, על כל מאפייניה, שלא לדבר על מדינה שלמה. בעידן המוקדם יותר של הכדורסל, שבו הטלוויזיה עדיין לא הייתה רלוונטית והמודעות הייתה יותר ברמה הקהילתית, זה היה קצת יותר מקובל - אם כי גם אז זה נחשב לצעד נדיר למדי. האיזכור הראשון שאפשר לבדוק אותו הוא זה של קבוצה שנקראה, לא פחות ולא יותר, בשם קליבלנד רוזנבלומס. מאחר ורוזנבלום אינו בדיוק מילה בעלת משמעות המובנת לכל אמריקאי, ניתן להניח שבעליה המקוריים של הקבוצה היה ברנש שזה היה שם משפחתו. אגב, מדובר בקבוצה איכותית למדי בסטנדרטים של אותם ימים: הרוזנבלומים זכו באליפות ה-ABL, ליגת הכדורסל הבכירה של אותם ימים, בשנים 1926, 1929 ו-1930.

קבוצה נוספת שנקראה על שם בעליה הייתה פורט ויין זולנר פיסטונס, ששיחקה בליגת WBLT בשנות הארבעים. זולנר דנן היה בעליו של מפעל הבוכנות שעמד מאחורי הקמת הקבוצה ומימונה. גם כאן היה מדובר במיזם שהצלחתו הכלכלית לא ברורה אבל הצלחתו הספורטיבית הוכחה מעל לכל ספק סביר: בשנים 1944-1946 זכו הזולנרים באליפות הליגה הזאת שלוש שנים ברציפות. והם לא היו היחידים: אינדיאנפוליס קאוטסקיס נקראו גם הם על שם בעליהם המקוריים, וגם הם התכבדו בתואר: אליפות WBLT לשנת 1947. אגב, את כל המידע הזה ניתן למצוא באתר של סטיב דימיטרי, ברנש שהתמחה באיסוף נתונים על ליגות ספורט אמריקאיות נשכחות.

האמת היא שמעבר לאגו הפרטי של בוב ג'ונסון מותיר המהלך שלו מקום ליצירתיות לוקאלית. מעניין מה היה קורה אילו יושמה הנורמה הזו גם בארץ. סביר להניח שקבוצת הכדורגל של מכבי פתח תקווה הייתה הופכת לפתח תקווה לוזונס; הפועל תל אביב הייתה לתל אביב פרפלס (על שם בעל המניות העיקרי, סמי סגול) או לתל אביב טווינס (על שם השותף לבעלות והמנהל המזוהה איתה ביותר, משה תאומים);  בני יהודה הייתה נהפכת לתל אביב גפניס; ומכבי חיפה - לחיפה דונס (על שם הבעלים, יעקב שחר). ומאוד קורץ לי לחשוב על מכבי תל אביב כעל תל אביב לוניס, אבל זה לא כל כך יוצא. הסיבה: את האותו ו' בשמו של הבעלים, לוני הרציקוביץ, מנקדים בחולם; ואילו עבדכם הנאמן, שחשב על אוהדיה המטורללים של הקבוצה דווקא, התכוון לניקוד בשורוק.

ואם יש למישהו הצעות יצירתיות נוספות - אשמח לקבלן.

אורי קציר הנו היסטוריון ופובליציסט, סופר ותולעת ספרים, פרשן ספורט וגם אספן מוסיקלי. לאתר הבית: http://www.notes.co.il/ori/index.asp 

ספורט