גבריאל
העיתון לגברים ונשים
שאוהבות אותם
הורים, בּנים ובית-הספר
מאת גלן זקס
קשה להורים היום לשמוח כאשר בן מגיע לגיל בית-הספר. בראותם את הקשיים והייסורים
בהם הוא נתקל בכיתה, הופכים רבבות הורים לאנשים מוטרדים ודואגים. בתי הספר
בתקופתנו אינם מתאימים לאישיות ולסגנון הלמידה של בנים. מרגע כניסתם לבית הספר
הופכים רבים מהם לבעיות התנהגות מהלכות. הטור של עשרה ילדים מכיתה א' העומדים
לפני משרד המנהל/ת אחרי השעורים בגלל תלונות המורות מורכב כולו מבנים. השמות של
ילדים הרשומים בגיר על הלוח כי לא התנהגו יפה ולא יוכלו כעונש לצאת להפסקה, הם
כולם של בנים.
בתי הספר נכשלים עם בנינו מכל הבחינות. לבנים בכל הכיתות והחטיבות יש סיכוי רב
בהרבה משל בנות, לקבל עונשי משמעת, להיות מסולקים משיעורים, מושעים או מורחקים
מהלימודים. בהגיעם לתיכון, הבן האופייני מפגר בשנה וחצי אחרי בנות ביכולת
הקריאה והכתיבה שלו, יש לו סיכויים פחותים לסיים את התיכון ולהוציא בגרות,
להגיע לחינוך גבוה, או לסיים אוניברסיטה מאשר בת אופיינית.
הצלחה בבית הספר קשורה באופן ישיר ליכולת לשבת ללא תנועה, להיות בשקט, ולסיים
עבודה המוצגת בצורה משעממת כאילו בפס ייצור. בפני הורים לבן ניצבת בעיה קשה:
מצד אחד עלינו לתמוך כהורים בסמכות המורים ובית הספר של הילד, אך מצד שני ברור
לנו שהשיטות והמבנה של בית הספר אינם מתאימים לצרכי ילדינו.
הורים לבן מתלבטים בכל צעד לאורך הדרך. אנו מענישים את הבן כאשר "אינו מתנהג
יפה" (זאת אומרת, מתנהג כמו בן) בגלל שאנו רוצים שישתלב בבית-הספר. אולם במקביל
לשידולים, לאיומים, לעונשים ולפרסים – מתגנבת לה המחשבה "מה כל אלה עושים לילד
הקטן שלנו?"
עזרה לבנינו תחייב מאמץ לאומי מכוון לארגון מחדש של בתי-הספר ויצירת שיטות
הוראה וסביבת לימודים ידידותיות-לבנים. מאחר ובנים רבים מיטיבים ללמוד בהפעלה
גופנית, על השיעורים להיות יותר גופניים, מעשיים ואנרגטיים. על המורים להשתמש
במימדים הגופניים והחזותיים כגשר למימדים המילוליים והכתובים. שימוש בדמיון של
בנים יתרום, כפי שתתרום גם נטייתם ללמוד באמצעות חקירה.
שתוך פעולה בלמידה מועיל במידה, אך על המחנכים לנצל את נטייתם הטבעית של בנים
לתחרותיות וליוזמה אישית. שיעורים בהם אין תשובה נכונה או מוטעית, וכאלה שאין
מהם מסקנות ברורות, עלולים לתסכל בנים, ולעורר בהם תחושה של חוסר טעם.
בנוסף לכך בנים זקוקים למורים חזקים וכריזמטיים, היודעים לשלב משפעת קפדנית עם
קבלה חביבה של האנרגטיות שלהם. יחד עם זאת יש צורך בגידול ניכר של מספר המורים
הזכרים, בעיקר ברמת בית הספר היסודי בו מוצאים בדרך כלל רק מורות (בארה"ב יחס
של 6:!, בארץ אפילו יותר מכך). חלוקה לכיתות בנים ובנות היא גם פתרון אפשרי ויש
לאפשר לבתי ספר להחליט על כך לפי הצורך באופן עצמאי.
המנהלים, מחלקות החינוך העירוניות, משרד החינוך ובסופו של דבר משלם המיסים,
צריכים לדעת כי בניית כיתות ידידותיות לבנים הוא דבר שצורך זמן ומשאבים כלכליים.
ישנם מורים מוכשרים ומסורים הכורעים תחת נטל הניירת ואין הם מתפנים לתכנון
והעברה של שיעורים יצירתיים, מעשיים ותואמי-בנים. כתות גדולות לא מאפשרות
למורות למצוא זמן לקבוע את סגנון הלמידה של התלמיד ולמצוא את הדרך לחברו למורה
ולשיעורים. כדי לעזור לבנים יש לבצע שינויים שאמנם עולים בכסף, אך המחיר לחברה
של בנים חסרי השכלה ומנותקים הוא גבוה בהרבה.
יש מקום להערכה מחדש של החשיבות שאנו מעניקים למבחנים, אשר מחריפים את בעיות
הבנים, משום שהמורים נאלצים לצמצם שיטותיהם כדי להכין תלמידים לעבור בחינות.
רבבות הורים, ייקחו היום בצהריים את הבן מבית הספר בתקווה לשמוע שהיה זה יום
מוצלח. ובכל זאת רבים מהבנים בילו את היום בנזיפות והענשה, במקרים רבים על כך
שהיו בנים בלבד. הבעיה ההורית שלנו מתחזקת כל אימת שנפגוש את אחד מהבנים הללו
שהוענשו ללא עוול בכפם, הרצים אלינו מעבר לחצר בזרועות מושטות, שמחים להפטר
מהמקום בו הכל בלתי-טבעי, ובו איך שהוא תמיד יוצא שלא היו בסדר.
--------------------------------------------------------------------------------
גלן זקס כותב על נושאי "מגדר" מנקודת מבט גברית. הוא למד בבית ספר יסודי ותיכון
בלוס אנג'לס, ופעמים הופיע בספר "מי ומי אצל מורי אמריקה" אפשר לפנות אליו
בכתובת glenn@glennsacks.com
--------------------------------------------------------------------------------
וכאן בארץ? הנה כמה מחשבות בנושא: ראשית, בקשר למגפת האבחנה של קשיי קשב וריכוז
– שמדביקים לילדים בקצב הולך וגובר. המאובחנים והילדים שכבר בגיל חמש או שש
מסממים אותם בריטלין, כדי ש"יתנהגו יפה" – הם ברובם בנים.
שנית, שימו לב - ועדת דברת לרפורמה בחינוך דנה בנושאים רבים וחשובים, אך לא
מתייחסת כלל לשאלת מצב הבנים בבית הספר. כאשר מדובר על מיקום ברשימת הישגים
עולמית, לא נאמר האם יש הבדל בין בנים ובנות? ההמלצות מנוסחות באופן כללי "תלמידים"
ואין כל הכרה בבעייתיות המיוחדת של בנים בבית הספר. אין בהמלצות הועדה צעדים
להעלאת אחוז המורים הגברים בבתי הספר (ייצוג שווה...). הרעיון של ביטול החינוך
המקצועי, האם יפגע יותר בבנים או בבנות? הועדה לא עונה.
שלישית, מאמרו של גלן זקס הוא לעניין. צריך לחשוב על הבנים. אבל מה בעצם קרה?
כיצד נוצר ההבדל בין הבנים של היום והבנים לפני דור או שניים או שלושה? בקיצור,
יש מקום לחשיבה מערכתית יותר. האם יתכן שהבנים מסתדרים פחות טוב מבנות עם
השינויים האחרים שחלו במקביל בחברה?
נזכיר רק שלושה שינויים ניכרים : א. מערכת החינוך הפכה "רכה" מתיימרת לדמוקרטיה,
פתיחות וכל הדברים "היפים", אך בעצם איבדה בדרך את הכבוד למורים, את הצפייה
למשמעת ואת הגישה שיש ללמד ולדרוש מהילדים הישגים. ראו את הצלחתם של מוסדות
החינוך העצמאיים של יוצאי ברית המועצות לשעבר בארץ. שם יש הישגים, שם יש כבוד
ושם אין בעיות לבנים. מעניין שהורים שאינם דוברי רוסית התחילו לשלוח את ילדיהם
לתוכניות אלה. גם בחברה החרדית בחדר, בו מלמדים כפי שלמדו לפני ארבעים ואולי
שמונים שנה אין בעיות מיוחדות לבנים!
ב. ילדים רואים יותר שעות טלביזיה מאשר בעבר. זהו המרגיע, והשמרטף הזול ביותר
שההורים מכירים. אך מתמכרים לקופסה האידיוטית הזאת, רואים שעות ארוכות של
אלימות, מתרגלים לקצב מהיר ורועש (כפי שבמוסיקת טראנס וטראש) ואז השיעורים
משעממים וקשה להתרכז. האם יתכן שמגפת קשיי הקשב והריכוז הם תוצאות של גריית יתר
של מוחות רכים, ואם כן האם יתכן שבנים מושפעים מכך יותר?
ג. חל שינוי ניכר במבנה המשפחתי. פחות אימא המחכה עם ארוחה חמה (או אבא, אם האם
היא המפרנסת הראשית), פחות אב (או אם, אם זה התפקיד שמתאים לה) שמעלה דרישות.
היכן ששני ההורים במרוץ הקריירה, לא משגיחים די ומשקיעים פחות בילדים. במקום בו
מתחוללת "מלחמת מגדר", נעלמת חלוקת התפקידים המסורתית, אין גבולות ברורים ואין
שלווה וחמימות ביתית, והילד נופל בין הכיסאות. ואם כך, מה ניתן כבר לצפות שיהיה
בבית הספר, מלבד מקום לביטוי תסכולים?
תרגם והוסיף אורי בן-ראובן