עיתון ישראלי לגברים ולנשים שאוהבות אותם Gavriel.info    

גבריאל

מוות על ידי תיאוריה?

מאת וונדי מק'אלרוי (Wendy McElroy)

לילד הקטן שהיה ברוס ריימר לא היה מעולם סיכוי. כבוגר בחר להתאבד ב-4 למאי 2004, במקום לחיות בייסורים קשים מנשוא. מאחורי מותו תיאוריה שעדיין נוגעת לילדים בצפון אמריקה: לפיה הזהות המינית היא עניין סביבתי או למידתי ולא תורשתי-טבעי, וכך ניתן לעצבה על ידי התניה חברתית מתאימה.

ב-1966 אמו של ריימר לקחה את שני התאומים הזהים שילדה, בגיל שמונה חדשים, לרופא מקומי בוויניפג שבקנדה כדי למול אותם. ההליך השתבש במקרהו של ברוס והוא נותר ללא פין.

 למרות שהריימרים היו הורים בני מעמד הפועלים, הם לקחו את העולל לשרשרת רופאים מומחים, עד שהגיעו לפתח דלתו של פסיכולוג רפואי דר' ג'והן מני מהמרכז הרפואי ג'והן הופקינס שבבלטימור.

 מני שאף להוכיח תיאוריה שבהמשך הביאה לו פרסום והכנסה. הוא טען כי ברוס הוא צעיר דיו כדי לגדלו בהצלחה כילדה, מאחר והמגדר לא נקבע על ידי ה DNA אלא על ידי הסביבה. עבור מני, היה ברוס מועמד מושלם לניסוי, מאחר ואחיו התאום יכל לשמש כבקורת (להשוואה) בניסוי.

 בתקופה ההיא, אף פעם לא בצעו עדיין ניצוחים לשינוי מין של ילדים שנולדו עם אברי מין נורמליים. אשכיו של ברוס הוסרו והוא עבר 12 שנות טיפולים חברתיים והורמונליים כדי להפכו ל-"ברנדה".

 השינוי התפרסם בעולם כ "מקרה של ג'והן/ג'ואַן". מחקרו של דר' מני הוצג כהוכחה חותכת שהזהות המינית היא התנהגות נרכשת. הוא הצהיר: "התנהגות הילד היא באופן ברור של בת קטנה, השונה בהחלט מהתנהגות הבן, שאפיינה את האח התאום".

 כל ספרי הלימוד על מגדר כללו את מחקרו של מני ותקציבי מחקר זרמו לכיסו. רופאים החלו להציב מחדש את מגדרם של ילדים שנולדו עם אברי מין לא חד משמעיים. פמיניסטיות הכריזו כי בני אדם בלידתם הם "ניטרליים מבחינה פסיכו-סקסואלית" והטיפו לשינוי בכל התחומים, החל מהסיפורים שמספרים להם ועד תכניות הלימוד בבתי-הספר, כל זאת כדי לעצב זהותם אחרת. מחקרו של מני תמך בטענתן שהתניה פטריארכאלית [כלומר דרישות של גברים בעמדות כוח) ולא הטבע, היא האחראית לחלוטין לתפקיד הנשי בחברה.

 מאחרי הקלעים, אמו של ריימר סיפרה למני כי ברנדה, קרעה מעליה את שמלותיה, דחתה בובות, התעקשה להשתין בעמידה ובקשה להתגלח כמו אביה. למרות זאת ספרו של מני "איש ואישה, ילד וילדה" הכריז על הניסוי כהצלחה גמורה.

 ואכן, מני האיץ בהורים להשלים את שינוי המין אצל ברנדה המתבגרת, באמצעות בנייה כירורגית של נרתיק. כאשר הנערה איימה בהתאבדות, אם יכפו עליה טיפול נוסף אצל דר' מני, הריימרים גילו לה את האמת. ברנדה אמצה לעצמה את השם דייויד והחלה לחיות כגבר. על ילדותו סיפר דיוויד: "היה זה כמו שטיפת מוח...הייתי מוכן לתת הכל כדי למחוק בהיפנוזה את העבר הזה. חיי היו עינוי, מה שעשו לגופי לא היה גרוע כל כך כדברים שעשו לי בנפשי בלוחמה הפסיכולוגית שהתחוללה בראשי".

 במשך שנים דיוויד שתק בעוד מחקרו של מני הועלה על נס על ידי פמיניסטיות והמשיך להשפיע על מדיניות הציבור בענייני מגדר. עד שב-1977 הביולוג מילטון דיאמונד והפסיכיטר קיית סיגמונדסון פרסמו דו"ח בעיתון מדעי שחשף את "מקרה ג'והן/ג'ואַן ככשלון ומעשה מרמה. במידה והמקרה הוכיח משהו, היה זה בדיוק ההיפך מטענות מני.  ג'והן/ג'ואַן מצביע על כך שזכריות נוצרת ברחם ולא ניתן לשנותה באמצעים רפואיים או חברתיים. תגובתו של מני? הדו"ח הוא "חלק מהתנועה האנטי-פמיניסטית".

 ב2000, עתונאי ברולינג סטון ג'והן קולפינטו פרסם את ספרו "כפי שהטבע ברא אותו: הילד שגודל כילדה". הספר עורר שערורייה בהציגו את ממצאי דיאמונד-סימונדסון בצורה פופולארית יותר. תקופה קצרה לאחר מכן מרכז הילד בג'והן הופקינס הוציא שני מחקרים מדעיים שהראו כי "חשיפה להורמונים זכריים לפני הלידה, קובעת לבדה את זהותם המינית של זכרים נורמליים גנטית (XY) אפילו אם הם נולדים ללא פין". אם אכן כך הוא, כגישה של "הצבה מחדש" – שינוי מין אצל ילודים, היא מופרכת מעיקרה.

 המחקרים פורסמו מאוחר מדי עבור דיוויד ריימר. למרות שעמד בארבעה ניתוחי שחזור להפוך את ניסויו של מני ולבנות לו פין, הוא לא היה מסוגל להתגבר על עינויי העבר. אחרי כמה אכזבות בחייו האישיים הוא התאבד בגיל 38. היה זה האחרון מכמה ניסיונות שבצע מאז תחילת התבגרותו.

 למרות שמחקרו של מני הופרך לחלוטין, האמונה שזהות מינית נבנית באופן חברתי עדיין משפיעה עמוקות בתרבותנו. צעד ראשון מועיל שנוכל לעשות לקראת הסרת הנזק שאמונה זאת גורמת הוא לאמץ מחדש מילה שכמעט וננטשה. עלינו להשתמש במילה "מין" ולדחות את המילה "מגדר" בבואנו לדון בזהות מינית [תואם בהחלט למדיניות העיתון "גבריאל" מעת היווסדו!].

וונדי מק'אלרוי, משתתפת קבועה בעיתון "גבריאל", היא עורכת ifeminists.com וחוקרת במכון העצמאי באוקלנד קליפורניה. היא העורכת והמחברת של ספרים רבים ובתוכם  "חרות לנשים: חופש ופמיניזם במאה העשרים ואחת". היא חיה עם בעלה בקנדה.

מקור: http://www.foxnews.com/story/0,2933,120914,00.html

תרגם: אורי בן-ראובן 

פסיכולוגיה