עיתון ישראלי לגברים ולנשים שאוהבות אותם Gavriel.info    

גבריאל

זונות, שקרים, ופמיניסטיות

מאת

פרופ' מרטין ון קרפלד*

הזנות היתה קימת תמיד, ויש להניח שתמשיך להתקים גם בעתיד.  נשים רבות מוכנות להציע שרותי מין בתמורה להטבות שונות. יתר על כן, מאחר ומקובל שבעת בלויים גברים משלמים עבור נשים ולא להיפך, כמעט אין אשה שלא עשתה זאת בזמן מין הזמנים.

 יש פרוצות מכל הגילים (פרוצה בת ששים ומעלה אינה דבר נדיר), מכל העמים, מכל הגזעים ומכל המעמדות. על פי אינספור ראיונות שנערכו איתן, רובן הגדול רואות במקצוען דרך לעשות כסף, הרבה ומהר. יש גם פרוצות שפרסמו מאמרים וספרים ובהם תקפו את הפמיניסטיות שלדבריהן רק מפריעות להן להרויח את לחמן.

 בנגוד לטענותיהן של הפמיניסטיות, רק מעוט קטן מבין הפרוצות עובדות בכפיה.  מבין אלו שזה מצבן, רבות הן שוהות בלתי חוקיות בארצות השונות; כאשר הן נתפשות, אין קל מלהאשים את הסרסור. אולם אפילו אלו שהתחילו את דרכן בכפיה אינן בהכרח לא מרוצות.  לראיה—בישראל ובארצות אחרות, היו מקרים שבהם פרוצות שהוצאו מידי סרסורים והעברו למקלטים למיניהם מהרו לחזור למקצוען מהר ככל שיכלו. 

 היכן שיש הצע יש גם בקוש. בימינו, בנגוד לעבר, בקור אצל פרוצה נחשב לדבר מגונה. גברים מתביישים להודות שעשו כן, ולכן עד לאחרונה אי אפשר היה להתחקות אחרי מניעיהם.  האינטרנט שנה את המצב. היום קיימים אתרים רבים שבהם גברים כותבים בחופשיות אודות בקוריהם אצל פרוצות, מתארים את השרותים שקבלו, ומשבחים או מגנים. כל זאת, מבלי להזדהות.

 רוב הלקוחות, כך נראה, הם נשואים ואינם רוצים לפרק את נשואיהם. חלקם הולכים לפרוצות כיון שהם שוהים בדרכים, ואחרים עושים זאת לצורך גוון.  נתוח הנתונים מראה, למראית ההפתעה, כי מה שהם מחפשים באמת אינו רק מין . מטרתם היא אהבה או, ליתר דיוק, רגוש מהסוג שקבלו מחברותיהם לפני הנשואים—דבר שנשותיהם, כפי הנראה, אינן מסוגלות להעניק.  פרוצה הנהנית מעבודתה, ויש גם כאלו, או המצליחה להעמיד פנים שהיא נהנית ממנה, יכולה להרויח הון רב.

 האתרים מראים שהלקוחות אינם מזלזלים בפרוצות; להיפך. לרוב הם מתייחסים אליהן בכבוד רב. בטויים כגון "תודה אליס, אשמח לבקר אצלך שוב", או "בחורים, מדובר בגברת אמיתית, תנו לה את הכבוד הראוי", או "מפאת כבודה של הגברת, לא אפרט את מה שעשינו במיטה" אינם נדירים. על נצול אין מה לדבר, שהרי האתנן תמיד מוסכם ומשולם מראש. לעתים המצב הוא הפוך; רבים המקרים שבהם פרוצות מבטיחות שרותים שונים, ואחר כך אינן עומדות בדבורן.

 לסכום, כלל לא ברור מי יפסיד יותר מבטול הזנות—גברים או נשים. אשר לפמיניסטיות, כבר הפמיניסטית האנגליה המפורסמת מרי וולסטונקראפט (Wollstonecraft) כתבה בספרה, שיצא בשנת 1792, שפרוצות מתחרות בנשים "הגונות" ו"רומסות ברגל גאוה את הצניעות הבתולית" (היא עצמה נותרה בבתוליה עד גיל שלושים ושתים). תרעומת דומה ניתן למצוא גם אצל סימון דה בובאור.  לשון אחר, בנסיונותיהן לאסור על הזנות או להגבילה הפמיניסטיות פשוט—מקנאות.

*פרופסור מרטין ון קרפלד השקיע שמונה שנים בחקר הפמיניזם וההיסטוריה של נשים, ואף הוציא פרסומים רבים בנושא.

זנות