גבריאל
העיתון לגברים ונשים
שאוהבות אותם
מה הם נושאי גברים?
נושאי גברים תקפים בדיוק כנושאי נשים, אולם עד לזמן האחרון הם זכו לתשומת לב
מועטת מצד אמצעי התקשורת וקובעי המדיניות הציבורית. מטרת עלון זה לשמש מבוא
לנושאי גברים, שהנם מרכיב בתנועת הגברים הרחבה יותר.
ראשית , יש לדעת כי רוב החברים בתנועת הגברים אינם מעוניינים לדחוף נשים לעמדה
נחותה. רוב מסנגרי הגברים על גישותיהם השונות, חפצים לשנות את הפערים שהשפעתם
על גברים, נערים ובנים הלכה וגברה, בעיקר בארצות המערב מאז שנות ה-1960
המאוחרות. מדובר בעניין עקרוני - הוגנות כלפי שני המינים גם יחד.
שנית, תנועת הגברים דואגת לכל הגברים. נושאי גברים משפיעים על גברים, נערים
ובנים בכל הגילים, בכל הגזעים והעדות, הדתות, הלאומים והמעמדות.
תנועת הגברים קיימת מאחר וגברים, נערים ובנים מקופחים בכמה תחומים חשובים במבנה
החברתי 'הפוליטיקלי קורקט' של היום. חוקים ותקנות אשר מלכתחילה נועדו להבטיח
זכויות שוות לנשים התגלגלו והפכו לזכויות יתר ללא מחויבויות ומעמד מועדף לנשים
בלבד. הדברים מתרחשים על רקע של מיזאנדריות (שנאת גברים) בחברה. התוצאה היתה
נזק רציני לתחומים רבים כמבנה המשפחה, חינוך ותכניות לרווחה חברתית. למרבה
האירוניה, הניזוקים מכך הן גם הנשים עצמן ובמיוחד הילדים.
עלון זה לא יוכל למנות את כל הנושאים הנוגעים בגברים, נערים ובנים ויסתפק הצגת
העיקריים שבהם. אלה הם הנושאים:
▪ גירושין ומשמורת לילדים
▪
אלימות ביתית נגד גברים
▪
ייצוג גברים באמצעי התקשורת
▪
נושאי גברים במקום העבודה
▪
בטיחות ובריאות של גברים
▪
חינוך
▪
נושאים אחרים: שרות צבאי ממושך ומילואים, גזרי-דין לא שווים, האשמות שווא ומוסר
כפול נגד גברים
הערות:
1. במידת האפשר נביא נתונים ודוגמאות מישראל. במקרים אחרים נשתמש בחומר מארה"ב.
מגמות דומות קיימות ברוב העולם המערבי.
2. העלון מתורגם ומעובד מאנגלית ומופיע באתר: http://www.menactivism.org המסמך
המקורי נכתב ע"י טרודי ו. שואט.
3. העלון בעברית מופיע באתר http://www.gavriel.info והרשות ניתנת להעתיק,
להדפיס ולהפיץ אותו באופן חופשי.
גירושין/משמורת ילדים
כאשר כ50% מהנישואין מסתיימים בגירושין ורוב החלטות המשמורת על ילדים ניתנות
לטובת האמהות, מוצאים עצמם גברים רבים מנושלים מילדיהם, עת שהם חייבים לשלם דמי
מזונות גבוהים לגרושתם, שלעתים מסיתה הילדים נגדם. בבתי המשפט למשפחה גובר
העימות ו'פרידה בהסכמה' הופכת פחות אפשרית. במקרים רבים מדי גרם הדבר לגברים
להיהפך למובטלים, פושטי רגל, אסירים, חסרי בית ואפילו מועמדים להתאבדות. במקביל,
ילדים מבתים חסרי אב גדלים סיכוייהם להשתמש בסמים או אלכוהול, לנשור ממסגרות
לימודיות, לבצע פשעים ולהגיע לכלא. כאשר שני ההורים מעורבים במידה שווה בגידולם
ובחייהם של הילדים, ייטב להם. על קובעי המדיניות לבטא זאת בקביעת העדפה למשמורת
משותפת.
נושאים קשורים: זכויות ההולדה של גברים מצומצמות ביותר בהשוואה לנשים. לדוגמה,
אישה יכולה להפיל את עוברה, ללא כל התחשבות בעמדת הגבר. לחילופין אישה יכולה
ללדת ילד ולהכריח את הגבר לשלם מזונות עד גיל 18 (ויותר), גם אם לא ידע או לא
נשאל להסכים להריון. מירמת הורות מתרחשת כאשר גבר נדרש לשלם מזונות עבור ילד
שאינו שלו כלל. מחקרי DNA מלמדים כי זהו המצב ב20-30% מהמקרים.
אלימות ביתית נגד גברים
אלימות ביתית היא נושא רציני המשפיע על גברים ונשים כאחד. אולם, מסיבות שונות
המדיניות הציבורית עוסקת אך ורק במקרים בהם האישה היא הקורבן והגבר התוקף.
אנשים רבים מודאגים מחוסר תשומת הלב לקורבנות הגברים. הנה כמה עובדות לשיקולכם:
על פי סקר המרכז לפיקוח על מחלותCDC) ) 1.5 מיליון נשים מותקפות מדי שנה ע"י
בני-זוגם. פחות ידוע כי מדי שנה 835,000 אלף גברים מותקפים באופן חמור על ידי
בנות-זוגם, המייצגים כ-36% מהקורבנות. (הערה: מסנגרי גברים בקרו קשות את שיטת
הסקר הזה, ובכל זאת גם כך, זהו ממצא משמעותי!).
גברים ונשים תוקפים זה את זו בשכיחות כמעט שווה. יחד עם זאת, נשים נחבלות יותר
וגם מתלוננות יותר במשטרה (אין בנמצא הגדרה ברורה של חבלה).
נשים מפצות על גודלן הפחות באמצעות שימוש באמצעים כסכינים, כלי-נשק או אלות.
מחקר אחד מצא כי ב86% ממקרי תקיפת גברים על ידי נשים השתמשו בכלים, לעומת 25%
בלבד אצל גברים.
גברים בדרך כלל נמנעים מלהתלונן במשטרה מחשש ללעג. כמו כן, המשטרה נוטה לעצור
את הגבר, גם במקרים בהם מבצעת התקיפה הייתה אישה. בישראל כ30% מסך התלונות
במשטרה על אלימות ביתית, הם גברים. אצל נשים ישנם לא מעט מקרים של תלונות שווא,
חלקן בעקבות ייעוץ עורכי-דין במאבק על משמורת לילדים.
בעולם המערבי ישנם מקלטים לנשים מוכות, אך כמעט ואין בנמצא מקלט לגברים מוכים
ולילדיהם.
התעללות בילדים, נושא קרוב, מבוצעת יותר על ידי נשים מאשר על ידי גברים (ובאופן
מועט יותר על ידי האב הביולוגי).
אלימות ביתית פוגעת בכולנו באופן ישיר או עקיף. אכן חשוב להעניק עזרה לקורבנות
נשים, אך יש גם להעניק עזרה באופן יחסי לקורבנות גברים. בשני המקרים יש להשקיע
במניעה. חוקים הגיוניים ומדיניות ציבור חכמה יעזרו להשיג מטרה זאת.
ייצוג גברים באמצעי התקשורת
ההטיה של אמצעי התקשורת נגד גברים מתבטאת בטעויות של עשייה וטעויות של הימנעות
מעשייה.
טעויות עשייה שכיחות בטלביזיה, בעיתונים, במגזינים, בספרים, בסרטים ובאינטרנט.
גרועה מכולם היא הטלביזיה. גברים מוצגים בה כמחוספסים ולא יוצלחים במקרה הטוב;
אלימים וסוטים במקרה הרע. הסדרות מציגות גברים כיצורים מוזנחים שנשותיהן, או
חברותיהן המוצלחות יותר חייבות תמיד להצילם. מקובל הוא שאישה תבעט, תסטור או
תצבוט גברים בתוכניות הללו. בסדרות הפשע, גברים מוצגים כסוטי מין ורוצחים. בו
בזמן הפרסומות מציגות גברים כאידיוטים, שאינם מסוגלים לטפל בילדיהם, או להבין
כיצד להפעיל מכשירים חשמליים ביתיים.
תכנים דומים ניתן למצוא בשאר התקשורת. עיתונים ושבועונים מדפיסים לרוב מאמרים
מנקודת מבט פמיניסטית. הקוראים מקבלים מהם את הרושם שהנשים כקבוצה הן קורבנות
של דיכוי גברי, בזמן שהמציאות היא הרבה יותר מורכבת ולא ברורה. לא מעט
קריקטורות לועגות לגברים ונערים ומתארים אותם כסטריאוטיפ ולא כבני-אדם ממש, ואף
מתארות תוקפנות נגדם כדבר מצחיק.
מסנגרי גברים תוהים אם היה זה מקובל על החברה להחליף "נשים" או "שחורים" (מצאו
לעצמכם דוגמאות מתאימות לישראל) ב"גברים" בסיטואציות אלה. חוסר כבוד כזה לא היה
לבטח נסבל. לגברים מגיעה ללא ספק התחשבות וכבוד דומים מצד התקשורת.
טעות של הימנעות, מתרחשת כאשר באותם עניינים נקודת המבט הגברית ממוזערת או לא
מובאת כלל. לדוגמה, המשפט "נשים וילדים" מוזכר לרוב בתיאור אנשים במצב חירום או
משבר. משתמע מכך שגברים פחות נחשבים. המשפט "גברים נשים וילדים" כוללני יותר.
על התקשורת להשיג איזון הוגן בנושאים של המינים השונים. נקודת המבט הגברית
ראויה לאותה תשומת הלב שמקבלת הנשית.
נושאי גברים במקום העבודה
אפליה מתקנת (או "העדפה מתקנת" כפי שיש המעדיפים לקרוא לה) בקבלה לעבודה
ובקידום הפכה לדבר שכיח. תוכניות כאלה השיגו מעט במתן הזדמנות שווה, אך נתנו
העדפה לנשים שהיו, או לא היו להן הכישורים הטובים ביותר למשרה. הטענות על "תקרת
זכוכית" ו"פער במשכורות" הסתברו שוב ושוב כמיתוסים, אך הפמיניסטיות ממשיכות
לדבוק בהן כתירוץ ליחס מועדף. קידום ותשלום יתר לעובדים בלתי מוכשרים יוביל
בסופו של דבר למחירים גבוהים יותר לצרכנים ולתפוקה נמוכה יותר. יש להבין כי
ישנם מקצועות הקוסמים יותר ומבוצעים טוב יותר על ידי אחד המינים מאשר השני. על
תפקידים ומשרות להיות פתוחים לכולם, אך נשים וגברים גם יחד ראויים להזדמנות
להמדד לפי כישוריהם וביצועיהם ולא לפי מינם.
הנושאים של הטרדה מינית ואלימות במקום העבודה גרמו יותר לפגיעה במוראל וביחסי
האמון שבין עובדים, מאשר לחשיפת התנהגות לא הולמת או להענשת פוגעים. תחת החוקים
והתקנות החדשים המעדיפים נשים, הגברים הפכו בנקל לחשודים. הערה שטותית או מחווה
שלא הובנה כראוי יכולים לעלות לגבר במשרתו ובפרנסתו, ללא שניתנת לו אפשרות
להתגונן. נשים ראויות בהחלט להגנה מפני הטרדה מינית ממשית ומוכחת, אך חברות
החרדות לדימוי שלהן מסלקות גברים מיד על סמך האשמות לא מתועדות. אין תחליף
לבירור הגיוני של הסוגיה, תוך הבניית תהליך הוגן מבחינה משפטית, בו כל אדם הוא
בחזקת חף מפשע עד שיוכח אחרת. יש לקבוע עונשים חמורים על תלונות שווא. אסור
שייווצר מצב בו מנצלים התקנות למטרות זרות (נקמנות, סילוק מתחרים, צנזורה של
דעות שונות).
נושאי בטיחות ובריאות של גברים
נושאי הבטיחות והבריאות של גברים מפגרים אחרי אלה של נשים במספר תחומים. רבים
יותר סיכוייהם של גברים למות ממחלת לב, שבץ, סרטן, מחלות זיהומיות, תאונות,
התאבדות ורצח. עיינו בנתונים הבאים:
▪
לגברים רמות תמותה גבוהות משל נשים בכל קבוצות הגיל (פי 1.6 לערך).
▪
לגברים רמת התאבדות גבוהה פי 4 משל נשים. יחס זה עולה לפי 14 אצל גברים מעל גיל
85.
▪
גברים, עקב הימצאותם במקצועות המסוכנים ביותר, מייצגים כ94% מכל מקרי המוות עקב
תאונות במקום העבודה.
▪גברים
משתמשים פי 3 בסמים בלתי-חוקיים ופי 2 מהם הם אלכוהוליסטים.
▪
לגברים תוחלת חיים נמוכה ב-6 שנים משל נשים.
בשנת 1920 ההבדל בתוחלת החיים היה שנה אחת בלבד, דבר המוביל למסקנה שהשיפור
בבריאות הציבור היטיב בעיקר עם נשים.
למרות פערים אלה בבריאות ובבטיחות, המדיניות הציבורית התמקדה בנושאי בריאות
האישה על חשבון בריאות הגבר. לדוגמה:
אמנם לנשים ישנן בעיות רפואיות ייחודיות הקשורות למחזור והריון ואפשר להבין לכן
קיומם של יחידות מיוחדות לבריאותן (בקופת החולים, במשרד הבריאות, בבתי החולים,
באוניברסיטאות), אך אין סיבה מדוע לא יתקיימו יחידות מיוחדות לגבר.
רוב מענקי המחקר אינם קשורים לבעיות ייחודיות למין זה או אחר, אך בזמן ש10%
מהמענקים מוקדשים לבריאות באישה, רק 5% מוקדשים לבריאות הגבר.
חקר סרטן הבלוטה הערמונית מקבל מחצית מהסכומים שזוכה להם חקר סרטן השד, למרות
שאחוזי התמותה משתי מחלות אלה שווים פחות או יותר.
נשים וגברים גם יחד והחברה בכללותה יצאו נשכרים אם בריאותם ובטיחותם של גברים
יזכו להתחשבות הולמת. בתחום זה יש צורך בסינגור, מחקר ומידע נוספים.
מילת גברים : בארה"ב ובאירופה ישנם קולות המתנגדים לניתוחי המילה. הם מטילים
בספק אם התועלת האפשרית מהניתוח שווה לסיכונים בו. מאחר והטלת מום באברי המין
הנשיים אסורה, יש לאפשר לבנים את הזכות להחליט בנושא כשיגיעו לגיל המתאים.
בישראל נושא זה קשור באופן עמוק בזהות הלאומית והדתית ומעטים המערערים עליו.
חינוך
בניגוד לטענות פמיניסטיות, בנים נמצאים כיום בעמדה נחותה יותר בבתי הספר. מאחר
ובוגרות "לימודי נשים" מגיעות להוראה, התיאוריה הפמיניסטית חלחלה עד לבתי הספר
התיכוניים והיסודיים. מאחר ואידיאולוגיה זו דורשת שבנים יחונכו באותו האופן
שמחנכים בנות, נטייתו הטבעית של בן להיות פעיל ולהביע מחאה, הופכת להיות "בעיה".
בעוד בנים משגשגים בסביבה שמאפשרת פעילות פיזית ומעשית, מגבילים אותם לישיבה
שקטה ללא תנועה במשך שעות. ישנם אפילו בתי ספר שביטלו הפסקות ומשחקי חצר.
סוגיה אחרת היא הפיכת ההוראה למקצוע נשי. אין די מורים גברים, דבר החשוב במיוחד
ברמות הנמוכות של בית-הספר. תופעת האלימות בבתי הספר קשורה במידה רבה לעובדה זו.
גם משרד החינוך הפך לנחלת נשים, כך שמעט מחשבה מוקדשת למעמד הבנים.
חוסר רגישות לצרכים הלימודיים של בנים תרמו לתופעות הבאות:
לבנים יש סיכוי פי 3 לקבל אבחנה של הפרעת קשב והיפראקטיביות, מאשר לבנות. יש
להם גם סיכויים טובים יותר לקבל טיפול תרופתי עקב אבחנה זאת.
לבנים יש בכל רמות הלימוד יותר סיכויים להפעלת אמצעי משמעת נגדם - הענשה, הרחקה,
השעיה, השארת כתה.
בבית הספר נמצאים בנים שנה ומחצה בפיגור אחרי בנות ביכולת הקריאה והכתיבה שלהם
וסיכוייהם פחותים לסיים את הלימודים. כך, הוא למרות שהתייחסות מיוחדת לצרכי
הבנות, סלקה את היתרון ממנו נהנו הבנים בעבר בלמודי המתמטיקה והמדעים.
כיום קיימת סבירות נמוכה יותר שבנים יגיעו ללמודים במוסדות להשכלה גבוהה.
הפערים הלימודיים הללו ממשיכים גם בלימודים גבוהים:
גברים מהווים כיום 43% מהסטודנטים באוניברסיטאות (פער שמצפים שילך ויגדל).
גברים המתחילים לימודיהם, פחותים סיכוייהם לסיימם, ופחותים סיכוייהם להמשיך
ללמודי מוסמך.
יתכן כי ההסבר לכך נעוץ בעובדה שסביבה לא ידידותית ברמות הנמוכות, הופכת לסביבה
עוינת לבנים באוניברסיטאות. ישנם מרצים ומרצות שמרשים לעצמם להעיר הערות עולבות
בגברים, גם עתוני הסטודנטים מפרסמים מאמרים מוטים נגד גברים.
בארה"ב, סעיף IX הדורש הקצעת מלגות שווה לספורטאיות נשים, הוביל לקבלת נשים לא
בהכרח מצטיינות ובטול מחלקות ספורט שלמות לגברים. כפי שבנושאים אחרים על
המציאות לייצג רמות כשרון, עניין והשקעה – ולא חלוקה נוקשה ושרירותית.
נושאים אחרים
ששת הנושאים לעיל הם הבולטים יותר, אך קיימים נוספים שיש לציינם:
▪
שרות בטחוני לא שווה: גברים משרתים בצה"ל שלוש שנים, נשים פחות משנתיים. גברים
ממשיכים במשך שנים לשרת במילואים. מאחר ולמרות ההצהרות נשים עדיין ממעטות לשרת
ביחידות קרביות (ואם כן, לא באזורי קרב) יש מקום ליחס שווה. יוטל על נשים לשרת
תקופה שווה בצה"ל ו/או בשירות לאומי ולחלופין יפוצו הגברים על שירותם בהתאם
למשך השירות והסכנות הכרוכות בו.
▪
פסקי-דין וגזרי-דין בלתי שווים: על אותה העברה רבים סיכוייו של גבר לצאת חייב
ושל אישה לצאת זכאית בדין. כאשר אישה מבצעת פשע אלים בגבר מחפשים בו את האשם
לכך, כאשר עושה זאת גבר – האישה היא בדרך כלל קורבן תמים. גזרי הדין שפוסקים
לנשים הם כעיקרון קלים יותר. גבר מבצע פשע כי הוא פושע, אישה – לרוב ימצאו לה
נסיבות מקלות.
▪
בתי הסוהר לגברים הם קשים יותר, גברים מותקפים ונאנסים על ידי אסירים אחרים
ואין התמודדות רצינית עם הנושא. נשים בבתי כלא מוגנות יותר.
▪
האשמות שווא: האשמות שווא באלימות נגד בנות זוג או נגד ילדים מובילה לאובדן
משמורת על ילדים או זכות להיפגש עמם. האשמות שווא באונס מובילות מיידית למאסר,
די שהשופט מאמין למתלוננת – ללא כל הוכחות נסיבתיות אחרות. בעוד ששמה של
המתלוננת לא מפורסם, אין אסור על פרסום שם החשוד (לפני הרשעה!). הפרקליטות
במדיניות מכוונת לא מאשימה נשים בגין תלונת שווא, יהי מחירן אשר יהיה. מחקרים
שונים מצאו כי בין 40-50% מהתלונות על תקיפה מינית הן תלונות שווא.
▪
מוסר כפול: התקשורת נוטה לתאר מועדונים או פעילויות ספורט לנשים בלבד
כ"פרוגרסיביים", ואילו מסגרת גברית בלבד כ"סקסיסטית". כמו כן, נשים בלתי נשואות
מתוארות כ"חזקות ועצמאיות", בזמן שגברים לא נשואים מגונים כ"בלתי-בשלים", או "פוחדים
ממחויבות".
סיכום
כאשר החברה החלה להעריך נשים יותר, ופמיניסטיות הפכו לקובעות האווירה הציבורית,
חל פיחות במעמד הגברים. זוהי טעות מוסרית. אין שום צידוק להערכת מין אחד יותר
מהשני. עוול הוא לרומם מין אחד על יד זלזול במין השני. הטיה נגד גברים פוגעות
לבסוף בכולם שכן גברים המבוזים בתקשורת או מופלים לרעה בבתי משפט למשפחה – הם
האבות, הבנים, האחים, הבעלים של מישהי.
הגיע הזמן להכיר בכך שהפמיניזם (ובעיקר מהזן "המיגדרי" והרדיקלי) הוא ניסיון
חברתי שנכשל. יש להחליפו בתנועה שתאזן באופן הוגן את הזכויות והחובות של שני
המינים יחד – תנועה שתעריך את האופי המשלים של היחסים בין המינים, במקום לעמתם
זה מול זה. רק אז, תהיה החברה בדרך לשוויון בין המינים.
מה תוכל לעשות למען נושאי הגברים?
פנה לתקשורת: כתוב מכתב לעורך העיתון, המגזין או הטלוויזיה ובטא את דעתך על
חוסר רגישות והגינות כלפי נושאי גברים. התקשר לתוכניות דיבורים והשמע דעתך.
התעמת עם אנשים המבטאים הטיה נגד גברים. עשה זאת בנימוס. הסבר מהו הנזק שנגרם
ובקש להפסיק ולהימנע מגישה כזאת.
כתוב ליצרנים ולמפרסמים המציגים ומשתמשים בפרסומות העולבות בגברים. הבע את
התנגדותך, דאג להפיץ מכתבך בין חברים וצרכנים אחרים. הודע כי תחרים את מוצרי
החברה עד להפסקת הפרסומת.
פנה לפוליטיקאים. כתוב לחברי כנסת, ראשי עיריות, גופים מפלגתיים וספר להם על
נושאי גברים הראויים לטיפולם. שאל אותם לעמדתם בנושאים וברר מה הם מתכוננים
לעשות בנדון.
הצטרף או ייסד בעצמך קבוצת גברים. התחל בחברים, בקש מהם להזמין חברים. ערוך ערב
הסברה והזמן מרצה בנושאי גברים.
קרא על ולמד את נושאי הגברים. בעיתון גבריאל – עיתון ישראלי לגברים ולנשים
שאוהבות אותם, http://www.gavriel.info תמצא מאמרים מקורות וקישורים נוספים.