אונס הוא פשע מתועב, אך מה אם הנאשם חף מפשע?
ג'יימס אנדרסון ישב בכלא במדינת אורגון על אונס שלא בצע. ספרו "ליפול על
אוזניים ערלות : כיצד להבין את משבר הגידול בהאשמות שווא על אונס וכיצד לעצור
זאת" מעלה טעונים מדאיגים ביותר. להלן מספר דוגמאות מתוך מאות:
כתבה בעיתון USA Today מסקרת את הפלא של בדיקות ה- DNA. במשך שלוש שנים בין
30-35% מתוך למעלה מ-4,000 נאשמים באונס, נמצאו חפים מפשע.
במחלקה למדעי ההתנהגות של ה- FBI בדקו את נושא האשמות השווא באונס. מתוך 556
חקירות אונס שהתבצעו ב-1983 220 (40%) מדיווחי האונס נתגלו כבדויים. למעלה מרבע
מ-556 התלונות היו ללא בסיס מציאותי. הממצא חשוב, לאור הטיעון החוזר אצל גורמים
שונים, כי רק 2% מהתלונות הן תלונות שווא.
לינדה פיירשטיין, ראש התביעה בנושאי תקיפה מינית בניו יורק, אומרת כי במנהטן
ישנם מדי שנה כ-4,000 תלונות על אונס. מתוכן, כמחצית המקרים לא היו ולא נבראו –
אומרת פיירשטיין: "מתפקידי להביא צדק לאיש שהואשם שלא ביושר, על ידי אישה שרכשה
לו טינה, בדיוק כפי שתפקידי להביא לדין את המקרה האמיתי".
בניו-זילנד, דוברי המשטרה קבען כי 64% מתלונות האונס הן שקריות, וכי ישנן נשים
שהפכו את התלונה על אונס לעסק משגשג, בהשיגן לפעמים 10,000$ פיצויים למקרה.
ה-FBI דווח כי ב-1990 היו למעלה מ-8,55 מקרים של תלונות אונס שנמצאו שקריות.
הדיווחים השקריים על פגיעה בילדים היו פי שניים ממספר זה.
המניעים לתלונות שווא
מחקרו של דר' יוג'ין קנין מהמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת Purdu
"האשמות אונס שקריות" מצוטט לעתים קרובות. בשתוף פעולה עם המשטרה בעיר קטנה ב
ממרכז-מערב ארה"ב, בדק החוקר 45 מקרים של תלונות שווא במשך תקופה של 9 שנים.
סה"כ היו באותה תקופה 109 תלונות, ותלונות השווא היוו 41% מתוכן. מסקנתו
העיקרית היא שהאשמות השווא שרתו שלוש מטרות עיקריות: מתן אליבי, שאיפה לנקמה
והשגת תשומת לב ואהדה. המקרים הללו בטאו ניסיונות נואשים ואימפולסיביים
להתמודדות עם מצבי לחץ אישי וחברתי. ממצא מעניין היה כי בכל האשמות השווא
התלוננו על חדירה של פין לנרתיק, בעוד שבחלק נכבד מהתלונות המוצדקות היה על מין
אוראלי או אנאלי בכפייה.
המטולטלת נעה
במאמר מתאר המחבר את תנודת המטוטלת: תחילה לא לקחו ברצינות מספקת את הנושא
והרבה תלונות אונס נדחו מסיבות לא צודקות (לדוגמא, אם המתלוננת נהגה לקיים יחסי
מין באופן חופשי, או לבשה בגד לא צנוע) לחץ קבוצות נשים הוביל לשינוי, אך כיום
נעה המטוטלת לכיוון ההפוך וגברים מואשמים בקלות יתרה. כוחות המשטרה ופמיניסטיות
הם הקולות העיקריים במחלוקת. הפמיניסטיות טוענות שהקביעה כי מדובר בתלונת שווא,
משמעותה שהמשטרה פשוט לא מאמינה לאישה המתלוננת, כלומר המעשה – הפשע אכן התבצע
אך החוקרים לא סבורים כך. יתרה מזאת יש הטוענות שעצם המושג "האשמת-שווא" הוא
הטרדה מפלה נגד נשים. המשטרה מצידה טוענת שיש מקרים שאונס לא התרחש כלל, הן
כאשר המתלוננת מודה בכך בעצמה (וזה המקרה בכל מקרי המחקר הנוכחי), כאשר המואשם
מוכן לעבור בדיקת פוליגרף והמתלוננת מסרבת, או כאשר הממצאים בשטח לא תומכים
בטענה.
השלכות מרחיקות לכת
ההשלכות של ממצאים כאלה מרחיקות לכת. בישראל על פי הוראת היועצת המשפטית, כל
תלונה על אונס מחייבת מאסר מיידי של הנאשם. כלומר הזכות לחירות ולהנחה שכל אדם
זכאי עד שימצא אשם, נשללת כאן ללא דין ודברים, כאשר יש סיכוי של כמעט 50%
שמדובר בהאשמת שווא! (קנין מצטט מחקרים רבים על תלונות אונס באוניברסיטאות
בארה"ב ואכן 50% מהתלונות נמצאו כהאשמות שווא). לא זו בלבד, החקירה והפרסום
הציבורי, עד שהמשטרה מחליטה שמדובר בתלונת-שווא – הם חוויה טראומטית קשה ביותר.
לא ידוע על מקרים בישראל בהם הייתה תביעה פלילית על האשמת שווא, ולא ידוע על
מקרים בה נדרשה המתלוננת לשלם פיצויים. הליווי של גורמי סיוע והחקירה על ידי
קצינת משטרה, המובנים ומוצדקים במקרה של אונס שאכן התבצע - למרבה האירוניה,
במקרה של תלונת שווא, רק מוסיפים אמינות למתלוננת. אך ההשלכה החמורה מכל, היא
שהנחת היסוד של המשפט מתהפכת כאן :אדם מוחזק אשם עד שימצא זכאי.
ולסיום, למען לא יהיו אי-הבנות: אונס הוא פשע. לא רק פשע, אלא פשע מתועב. ועל
פשע כזה יש להעניש במלוא חומרת הדין. אולם דבר לא מצדיק פגיעה בזכויות הפרט
והתלהמות ללא הזהירות המתבקשת.
מקור:
Kanin E.J. False Rape Allegations. Archives of Sexual Behavior, Vol. 23, No.
1, 1994, pages 81-90