עיתון ישראלי לגברים ולנשים שאוהבות אותם Gavriel.info    

גבריאל

ידידות בין גברים, ידידות בין נשים

מאת גבריאל רעם

מה הם החיים ללא ידידות? לא הרבה. מעט מאוד בעצם. לכולנו ידידי שעה, ידידי סיטואציה. אבל ידידי אמת? לא הרבה כנראה. לא כל מי שאנו קוראים לו ידיד הוא באמת כזה. ומה זה בכלל ידיד אמת? האם הכוונה לקלישאות הללו של 'באש ובמים'? או שזה משהו אחר. ולמה ידידות זה דבר כל כך חשוב. ומה קורה בגיל חמישים. עם כמה ידידים נותר האדם?

כאנשים צעירים איננו מתכוונים לעשות חיינו ללא ידידים, וברור שכל אדם רואה את חייו, לאחר גיל הנעורים משופעים בידידים רבים, או מנוקדים במספר קטן ואיכותי של ידידים מסורים.

נושא זה הנו סבוך, מורכב, קשה, בעייתי וגם מכאיב. (הידידים שנטשו, הידידים שלא היו לנו, הידידים שכמעט היו לנו, הידידים שחשבנו שהיו לנו וכו'). אך כאן ברצוני לגעת באספקט אחד של הנושא: ידידות אצל גברים וידידות אצל נשים. האם אצל שני המינים קיימת ידידות זהה, או שמא  מדובר על 'מוצר' אחר? לא חסרים גברים שלהם ידידות בסגנון "נשי" ולא למעט נשים ישנה חברות ברוח "גברית", אולי אנו מדברים בעצם על טיפוסים שונים של ידידות.

ולפני שנצלול לעבי הקורה של הידידות בין גברים לבין עצמם ולידידות בין נשים לבין עצמן,  מה לגבי  ידידות בין גברים לנשים? האם היא  אפשרית, או שהקטעים המיניים והרגשיים מקשים עליה? ובכן קצרה היריעה במסה זו מלעסוק בנושא. אך דעת המחבר היא שבידידות מדובר על איחוד ושותפות על בסיס של שתי יחידות אוטונומיות דומות או זהות, שהתאחדו כדי לחזק האחת את השנייה. בין גבר לאישה לא מדובר על ברית בין דומים או בין שווים, אלא על מפגש בין שתי יחידות הבאות מקטבים מנוגדים. אין המדובר בשתי יחידות דומות. וכשהמדובר על יחידות שבאות מקטבים הפוכים, נוצרת ידידות שונה (לא לפי ההגדרה המופיעה פה, לפחות) המאופיינת בהפריה. גבר ואישה עוסקים בהפריה, (ברמות שונות). בעוד שידידות של בני אותו המין, תומכת ומחזקת את הדומה בידיד. פרשה מעניינת ומעוררת מחשבה היא הידידות של אוהבי בני-מינם, עם אחרים ועם בני המין-השני.

א. ידידות בין גברים

ואין טוב מלהתחיל בסיפורים,  סיפורי עם,  סיפורי אגדות, סיפורי אבירים – כיצד מוצגת שם הידידות? למשל; סר לנסלוט וסר גלאהד מסיפורי השולחן העגול.  סיפורי חז"ל, (שאיננו יודעים אם הם אמת או סיפור בלבד). בתלמוד מסופר על ריש לקיש ור' יוחנן. שם זה נגמר בטרגדיה, אך הידידות המופלאה שבין השודד לבין הרבי היא משהו שנושב מן הסיפור ונוגע בנו כאן ועכשיו וממחיש מעט מן התחושה הזו של ידידות אמת בין גברים. וזה היה קיים גם במציאות למשל בימי הביניים בטורקיה, סיפור הידידות המופלא והטראגי אף הוא, בין השייך מטבריס והמשורר הסופי הדגול ג'אלאל א דין רומי. בשלושת הסיפורים הללו, שני הידידים לעתיד נפגשו כשהם נלחמים זה בזה, מפגינים את עוז רוחם ונחישותם. ולאחר שהתברר מי המעולה מבין השניים, אז, ורק אז, נכרתה ברית ידידות  בין השניים. ידידות מסוג זה מיוחדת לגברים, באנגלית ידידות בין גברים  נקראת:   Comradeship'' – שאפשר לתרגמה כמחויבות פנימית איתנה ואמיצה. שותפות גורל שבה מתלכדים התכונות של הגבריות במיטבה.

בשני הסיפורים האחרונים, זה של שני הסופים ושני חכמי התלמוד, אנו מוצאים כמה קווים מעניינים, אחד מן השניים היה שודד או ריקא ופוחז והשני חכם נערץ. וההתלכדות ביניהם הייתה כזו, שהברית נעשה עילאית וחשובה להם מחייהם. ובשני המקרים זה נגמר במוות טראגי, לפחות של אחד מן השניים.

המדובר על ידידות גברית צרופה, זו שבה שני הגברים מתחילים את הידידות במבחן עוצמה ונחישות הדדי והמפסיד מכבד את המנצח ונעשה ידידו. ומקבל את המעולה מבין השניים, ומקדש את הידידות על פני האדרה עצמית. היכן זה קיים כיום?

ובמידה וזה מתחיל כך, (בהתמודדות ללא כוונות של עוינות או השמדה של הזולת) ונגמר בהכרעה של החזק מבין השניים -  שמים אחת ולתמיד את מאבקי הכוח מעבר לגדר. עכשיו יודעים מי החזק והמוביל ויכולים להתפנות לעסוק באמת בידידות, שהרי היא שחשובה.

 היום מתחילים ידידות בין גברים בחיבה. חיבה שמאחוריה שוצפים אינטרסים.

אך היה יכול להיות והיה פעם – אחרת. ידידות בין גברים. שותפות גורל עזת רוח, יציאה למסע תוך סיכון אישי למען הגעה משותפת ליעד.

כך ידידות בין גברים.

ב. ידידות בין נשים

ידידות בין נשים היא עולם אחר לגמרי. אם ידידות בין גברים היא משהו כמו נשיבת הרוח הפראית בפסגות רחוקות ומושלגות – הרי ידידות בין נשים היא לטיפה ענוגה, אוספת, מחבקת מלאת חסד רוך ורחמים.  תומכת ואמפטית. ידידות הנשים היא צרי, תחבושת. יד צוננת על מצח קודח מלחץ ותחרותיות. יד מחממת כשקופאים בצינת הבדידות והנטישה.

אם גבר מתחיל את הידידות שלו בקרב ובהתמודדות שבאה למדוד עוצמה פנימית. אז נשים מתחילות ידידות בהפגנת חולשה. וכשהן מפגינות חולשה, אובדן או צער – אלה מהווים אבן בוחן לאישה האחרת, למידת הרחמים שהיא יכולה להנפיק. וכפי שידידות גברית היא פלדה מחושלת של שתי חוליות המשתלבות האחת בשנייה על מנת ליצור שלשלת איתנה  שלא ניתן לנתקה – הידידות הנשית היא שער הרחמים, היא מיטה רכה של קבלה וחסד  - לתוכה שוקעים כשכלו כל הקיצין ואין כוח עוד.

אצל הגברים זו ידידות של לוחמים; גו אל גו, שכם אל שכם. בתחילת החיים זו עמידה משותפת כנגד הנחשולים המאיימים ולקראת החצי השני של החיים אלה התהומות והמדרונות של גיל העמידה והזיקנה. גברים נלחמים ביחד, כי זה נורא להילחם לבד. כי דרך הגבר היא דרך הלוחם * ולוחם בודד תמיד מובס, ואם אינו מובס, אולי מוטב היה לו שהיה מובס, כי מה הטעם להילחם אם אין מישהו לצידך שעליו אתה יכול לסמוך בעיניים עצומות. מישהו שמתחלף איתך ואתה איתו – בשעה שהאחר אוגר ואוצר כוח, בין משבר, לאיום לסכנה.

ידידות הנשים היא חסד מופלא, Amazing Grace . משהו שחופן את הנפש הפצועה, העייפה, המדולדלת, המוכה, המאוכזבת. מערסל אותה ונותן לה את החום האנושי שמאפשר לה להשתקם מבפנים.

אצל הגברים – הכוח של האחד מעניק כוח לזה שנחלש. אצל הנשים הרוך – מאפשר לשקם את הרוך הפנימי שאבד מחמת קשיותם של החיים.

אך לא תמיד אנו נותנים בחיינו מקום לידידות. לעתים קרובות, במקום להתמסר לתהליך ההתפתחות ההדדית -  אנו מתגאים במספר הידידים שלנו; צוברים אותם.  מנפנפים בשמות של ידידנו. מנסים להתיידד עם מי שכדאי. 

אנו גם עשויים להשתמש בידידות כתרופה לבדידות המכרסמת בתוכנו. לא בגלל האחר, ולא בגלל מה שיכול להתרחש בינינו, אלא בגלל מה שאנו חווים כשאין ידידות. כאן הידידות היא משנאת המן (הבדידות) ולא מאהבת מרדכי.

במקום לשאוף אל השני כדי ליצור עמו אחדות – אנו משתמשים בו כדי לספק מאוויים וחסרים אגואיסטיים.

כי מהם חיינו ללא הידידות?

כי מהם חיינו ללא הידידות הגברית?

כי מהם חיינו ללא הידידות הנשית?

עזובה ושברון לב. מפח נפש ומרירות.

כיצד זה שכחנו?

כיצד זה התנחמנו בידידות השטחית החיצונית. זו שמסתפקת בכיופים ובילויים משותפים. ולא חודרת אל תהומות הנפש. ולא משתפת את האחר בחלקים הפנימיים הללו  של ההוויה הפנימית.

כיצד זה הסתפקנו בקונכייה הריקה, בתדמית הנבובה – של הידידות?

אך גם קונכייה היא משהו, בכל זאת. כי כשיש לך קונכייה יש לך לפחות את הגעגועים; אתה שומע את המיית תוכה החלול המזמר אל מה שהיה יכול לחיות בה. ואתה מתגעגע אל הקסם הרחוק, אל העולמות הרחוקים שפעם הצדפה הייתה חלק מהם.

מתגעגע לידידות של אמת.

 * על הגבר כלוחם, קראו  בכתבה "סוד הקסם הסמוראי".

גבריאל רעם. מחבר הספר; "אמנות השיחה''  ידיעות אחרונות, 2003.  עוד מסות ודברי הגות של גבריאל רעם  מפורסמים באתר הבית שלו,  'הגות במבט קוואנטי'.   

חברוּת