עיתון ישראלי לגברים ולנשים שאוהבות אותם Gavriel.info    

גבריאל

ביקורת ספרים

מאת אלכס בן-ארי

השוטר השלישי, פלאן או'בריאן, הוצ' הקיבוץ המאוחד

הספר הזה לא דומה לשום ספר שקראתם לפניו. גם אם קראתם בחייכם ספרים מהסוג שנאמר עליהם שהם לא דומים לשום ספר שקראתם לפניהם, הספר הזה לא דומה להם בכלל. אין כמעט דבר הלל שלא יהיה נכון לכתוב על הרומן הזה: הוא מצחיק (לפעמים מאוד מצחיק), הוא מפתיע, רהוט, קולח, שנון, מקורי להפליא, מעורר מחשבה. מותח. לפרקים אפילו מפחיד. הוא חגיגה אינטלקטואלית ששזורה באיים של ליריות (בייחוד בכל האמור בתאורי הנוף שבו). אבל מתחת לכל זה, וזה מה שהופך אותו לחד פעמי כל כך, זהו גם ספר מאוד נוגע ללב.

הקלאסיקה האירית הלא מאוד מוכרת הזו משנת 1940 (שפורסמה לראשונה רק ב-1967, שנה אחרי מותו של המחבר) היא סיפורו של אחד, גיבור בלי שם, שמרגע מסוים מקבלים חייו תפנית מפתיעה שאחריה לא ישובו עוד לעולם להיות מה שהיו לפנים. אם יש כאן עלילה במובן המקובל של המונח הרי שהיא מתרחשת כולה בחמישה-עשר העמודים הראשונים של הרומן. מנהל בית-המרזח המשפחתי שבבעלותו של הגיבור מצליח לשכנע אותו לרצוח את שכנם הערירי, מאדרס הזקן, על מנת לגזול את קופסת המזומנים השחורה שלו ולהתעשר אחת ולתמיד. הרצח מתבצע באישון לילה בעזרת משאבת אופניים ואת חפירה והתיבה מוטמנת במקום מבטחים עד יעבור זעם. שלוש שנים מאוחר יותר, כשמגיע הגיבור לביתו של מאדרס להוציא את התיבה שהוחבאה בו הוא פוגש בזקן ההרוג, חי ושותה תה בחדר בו טמונה התיבה. 
                                                                                                     
מכאן והלאה, על פני קרוב למאתיים עמודים, נפרשת מסכת בלתי אפשרית, ועם זאת הגיונית להפליא של ארועים הכוללת צמד שוטרים שכל מעינייהם נתונים לטיפול בתלונות על גניבות אופניים, פגישה עם מנהיג האנשים החד-רגליים, ירידה במעלית אל העולם הבא, גילוי האומניום, החומר שממנו באמת עשוי העולם, צו הוצאה להורג, בריחה נועזת על אופניים אנושיות למחצה ופגישה מכרעת עם השוטר השלישי המסתורי שתחנת המשטרה הפרטית שלו שוכנת, איך לא, בתוך קירותיו העבים במיוחד של ביתו של מאדרס הזקן.

את כל המסכת הפרועה הזו מלווים, כמו נהר הזורם בצידי הדרך הראשית, קטעים והערות שוליים מהגותו של הפילוסוף, הפיסיקאי והפסיכולוג המהולל דה-סלבי, אלילו הרוחני ונדבך מרכזי בעולמו הפנימי של הגיבור. ענק הרוח הבדוי הזה  משמש בה בעת כקריקטורה מבריקה של עולם המדע וכמפתח להבנת נפשו של הגיבור.
כי מעבר לכל הזיקוקים והלהטוטים, הספר הזה, ובזאת גדולתו האמיתית, הוא בסופו של דבר תאור אינטימי, מרגש מאוד, של אדם שנפשו התאבנה. אדם השרוי בסוג של אוטיזם ריגשי והדרך היחידה שנותרה פתוחה בפניו להבין את העולם היא דרך הרשתות האנליטיות שהוא מטיל עליו באמצעות שכלו. פעם אחר פעם מתאמץ המוח המחודד עד קצה גבול היכולת ללכוד את מה שלעולם לא נתן להבין אלא ברגש. התוצאה היא אוסף מופלא ומכמיר לב של אבסורדים ויצירי בלהות לוגיים אחרים.

(פורסם בגרסה מקוצרת מעט ב-'צומת השרון' ובמדור ביקורות ספרים ) 

הוצאת כתום - שלושה ספרים ארוטיים

ג'ני מתעופפת – עפרה ריזנפלד
שמועות על אהבה – יעל נאמן
12 פגישות – מיכל זמיר

הוצאת "כתום" החדשה משלחת אלינו שלושה ספרים המוגדרים "ארוטיים". שלושתם מעוצבים להפליא, שלושתם כתובים על ידי נשים ושלושתם, במפתיע, סובבים סביב אותו נושא: התא המשפחתי הבורגני, ה"מהוגן" שמתפרק מבפנים מכוחה של מיניות מתפרצת. אולי כפי שהמו"לות המקומית ה-"מהוגנת" שלנו נפרצת פתאום על ידי המשב הפורנוגרפי הרענן הזה.
 
'12 פגישות', החלש מבין השלושה, מביא את סיפורה של לילי, אשה בתחילת שנות הארבעים שלה, נשואה, עם ילדים, מאהב סולידי וחיים בורגניים נוחים שמגלה שהיא חזרה בבת אחת  "להיות מזדיינת, במובן הכי שפל של המילה". במהלכן של 12 פגישות עם הפסיכיאטר היא מגוללת שרשרת עלילות מיניות ופנטזיות שכוללות גם את הפסיכיאטר עצמו, שבשלב מסוים נעתר ובאקט טיפולי מפוקפק מעניק לה אף הוא מחסדיו.
זה ספר שלא מחליט מה הוא מתכוון להיות ולכן נופל בין הכסאות. כרומן פסיכולוגי הוא חסר עומק ולא מספיק מעניין, כספר סקס הוא פסיכולוגי ומודע מדי לעצמו. גם העובדה שכמחצית תאורי הסקס הן פנטזיות של הגיבורה איננה מיטיבה עם הספר. ספר ארוטי טוב צריך להיות מכוון לבניית הפנטזיה של הקורא. כשהגיבורה עצמה עוסקת כל כך הרבה בדמיונות היא מאלצת את הקורא לבנות את הפנטזיות שלו על גבי אלו שלה. פנטזיה מדרג שני כזו מותירה אותו (על כל פנים אותי) לא מסופק.  
 
"שמועות על אהבה", ספרה של יעל נאמן, איננו בעצם ספר ארוטי. זוג חדש, טלי ושי, מגיע לבניין משותף. כעבור יום אחד בלבד מוצאת את עצמה טלי בזרועותיו של אמנון, השכן ממול. משם והלאה מתחילה להתגלגל מסכת הלבטים והיחסים המסתבכים בין הזוגות. מדובר כאן בעצם ברומן יחסים נוסח יעל הדיה שעבר השתלה של סצנות סקס. ההשתלה, ברוב המקרים, עוברת בהצלחה אבל בבסיסו הספר הזה נותר רומן קולח, קריא מאוד על התפרקות הזוגיות הבורגנית, וכשכזה הוא ספר מצוין להעביר אתו שעה פנויה. סצנות הסקס טובות למדי אבל אין להן מספיק נוכחות כמותית ועלילתית בספר כדי להפוך אותו לארוטי באמת.
 
היחיד מבין השלושה שמרים את הכפפה הארוטית והיא מתאימה לו בדיוק ליד הוא "ג'ני מתעופפת" של עפרה ריזנפלד. יש בו עלילה שסקס הוא הציר העיקרי שלה. יש בו זיונים מוצלחים בדרך כלל, יש בו דמות ראשית שכיף לפנטז עליה, והוא לוקח את עצמו בדיוק במידה הנכונה של קלילות. העלילה היא ואריאציה על הנושא הבסיסי ביותר של ספרי סקס. בחורה צעירה ויפה במסע של שחרור מיני במהלכו היא מקפצת בחדווה בין מיטותיהם של טיפוסים מטיפוסים שונים בשלל תנוחות והרכבים. אי שם, כעבור כשני שלישים, הספר מאבד מעט את דרכו והופך לסחרחרה של זיונים שמדשדשת במקום מבחינה עלילתית ומתחיל קצת לשעמם, אבל הוא שב וממריא על גבי סילון של שתן בפרק הסיום המצוין.
 
 שלוש יריות הפתיחה של הוצאת כתום הן, בסיכומו של דבר, צליל מבורך בנוף המו"לי הבתול שלנו, גם אם לפחות שתיים מהן פוגעות די רחוק מן המטרה. נמתין למקבץ הבא, ולאלה שאחריו, בתקווה שאחרי כיול מערכות מסוים תצמח כאן תחילתה של יזיזות מופלאה.

(פורסם, בקיצורים קלים, ב-'צומת השרון' ובמדור ביקורות ספרים ).

אלכס בן ארי משורר, ועוד כמה דברים

אתר הבית: http://notes.co.il/alex/about.asp

ספרים